"כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות".
אנשים שונים זה מזה בעקבות כך שהם מפגינים סוגים שונים של תכונות אופי ואישיות. הפסיכולוגיה מחלקת את כל סוגי האישיות שקיימים לחמש קטגוריות: מוחצנות, נועם הליכות, פתיחות מחשבתית, מוכוונות (או רגש אחריות) וניורוטיות לעומת יציבות רגשית. ניתן לאפיין את האדם על ידי מציאת מיקומו בכל אחד מממדים אלו.
חוקר באוניברסיטת מינסוטה החליט ביוני האחרון לבדוק את הקשר בן אישיות לבין המוח, כלומר-
האם האישיות של אדם מעוגנת בגודל של מבני מוח מסוימים?
לצורך כך הוא גייס 116 מתנדבים שענו על שאלונים שבוחנים לאיזה סוג של אישיות כל נבדק מקוטלג. לאחר מכן הנבדקים עברו סריקת מוח שבדקה את הגודל היחסי של כל מיני מבני מוח שלהם.
מסתבר שיש קשר בן גודל של אזורים מוחיים לבן תכונות אופי.
ניקח למשל את קטגורית המוחצנות. כדי לקבל מושג מיהו אדם מוחצן, דמיינו מישהו פעיל ודברני בשיחה, מעורה בחברה, אסרטיבי, הרפתקן, חצוף ונמהר לפעמים- בקיצור, אחד ששומעים אותו. לעומתו, האדם המופנם, בעל הדירוג הנמוך בסקאלת המוחצנות, הוא ביישן, שקט וזהיר.
אדם מוחצן נהנה הרבה יותר מדברים כגון יחסים חברתיים, פארקים, בידור וכמעט כל דבר, למעשה. סוג כזה של אנשים מונע לחפש תגמול, גירוי, וזו חלק מהסיבה שהם יותר אסרטיביים. למען האמת- זה המאפיין העיקרי של אנשים מוחצנים- החיפוש אחר גירויים, המניע אותם להחצין את עצמם כלפי החברה.
המחקר מצא שאחד מאזורי המוח שקשורים בחיפוש תגמול וגירוי, גדול יותר אצל אנשים מוחצנים!
האזור הזה נמצא בדיוק מאחורי ומעל ארובות העיניים ונקרא הקורטקס האורביטו-פרונטלי.
אצל בעלי אישיות המוכוונות, המתאפיינים בתכנון ובהצבת מטרות נמצא שהקורטקס הפרה-פרונטלי, האזור האחראי על תכנון מודע, היה גדול יותר מאצל בעלי האישיות האחרות.
מיקום גבוה בממד המוכוונות מצביע על נכונות לעבודה קשה, אחריות, מעשיות ויכולת להתמקד במטרה. מיקום נמוך פירושו עצלנות, חוסר אחריות, הנאה מההווה ורישול.
דוגמא מצוינת לסוג האישיות השלישי הוא וודי אלן כדמות קולנועית. אישיות ניורוטית מאפיינת אדםהנתון לרגש נחיתות ולהיסטריה ואפוף בחרדות. הנוירוטיות קשורה במוח לרגש שלילי ולחרדה, ויש המוצאים בה שני רכיבים נפרדים: חרדה ורוגז.
גם כאן נמצא קשר מוח-אישיות.
במוחם של האנשים הניורוטים נמצא האזור האחראי על חרדה ופחד, גדול יותר מאצל אנשים בעלי אישיות אחרת. האזור הזה נקרא אמיגדלה (כי יש לו צורה של שקד), ואם הוא גדול יותר, הרי שהוא פעיל יותר אצל בעלי אישיות ניורוטית.
ההפך של קטגורית הניורוטיות היא תכונת היציבות הרגשית. האדם היציב רגשית הוא רגוע, בעל ביטחון עצמי וקר רוח.
כדי להבין מהי הקטגוריה הרביעית תחשבו רגע על המושג- "קבוצת תמיכה".
מה עולה לכם בראש?
לרובינו תעלה בדמיון קבוצת נשים יושבת במעגל ומקשיבה זו לבעיות של זו. זה לא סתם שרוב קבוצות התמיכה הן נשיות. התכונה הרביעית נקראת נועם הליכות. לנשים יש יכולת גבוהה לזהות ולהזדהות עם הרגשות של האחר. זה ממש כי יש להן אזורי מוח גדולים יותר שקשורים ליכולת הזו. לכן הן מקבלות דירוג גבוה בסולם נועם הליכות כשהן ממלאות שאלונים פסיכולוגים.
אבל זה לא רק נשים- זהו ממוצע סטטיסטי, וכמובן לא כל הנשים. ככלל, אישיות של נועם הליכות מאופיינת בטוב לב, בטאקט, בנכונות לשתף פעולה ובנדיבות. אישיות זו מופיעה בנשים וגברים כאחד. בעל הדירוג הנמוך הוא ציני, קשה, גס ואנוכי.
האזור המוחי שמקושר עם יכולת כזו נקרא MNS והוא מתמחה בקריאת רגשות האחר והזדהות איתם.
איך נוצרת ההזדהות? האזור הזה גורם לאדם לחקות את מה שהאחר מרגיש. זה כאילו הוא גורם לך לדמיין את עצמך נמצא באותו המצב ולחשוב איך אתה היית מרגיש במקומו. ככה אתה יכול להבין את האחר ואת מה שעובר עליו.
התכונה היחידה שהמחקר לא מצא איזור מוח שקשור ישירות אליה, היא התכונה החמישית- פתיחות מחשבתית. תכונה שקשורה ביצירתיות ונכונות לחקור כיוונים אינטלקטואליים חדשים ולהתעניין בשלל תחומים. צר האופקים, לעומת זאת, מוגבל בתחומי העניין שלו, בדמיון ובחיבה לאמנות. נמצא שאין זהות בין הפתיחות המחשבתית לבין האינטליגנציה.
המחקר הזה מראה שוב את הקשר הידוע וההדוק שבן הגוף לבן ההתנהגות, האופי והאופן בו אנו חווים את העולם.הוא מדגים שישנם אזורים מוחיים שאחראים על הצורה שבה אנו מפרשים את מה שאנו חווים, מגיבים על כך ונתפסים כך על ידי הסביבה.
החוקר הזה- דה-יאנג, מדגיש בסוף המחקר שיש לזכור שאישיות זה לא משהו שכולו קבוע ומוכתב מהלידה. להיפך, זה משהו שמשתנה ונרכש. לפי השתנות האופי עם ההתפתחות ושינויי הסביבה, גם המוח משתנה- אזורים מסוימים קטנים ואחרים גדלים, כמו שריר בעקבות אימון.
כך למעשה הטבע לא סיפק לנו תירוץ שנוכל להסתפק בו ולומר: "זה לא אני, זה המוח שלי". הביולוגיה שלנו היא לא הגורל שלנו! היא רק הנתונים ההתחלתיים איתם באנו לעולם. אנחנו אלו שקובעים איך אנחנו משתמשים בפוטנציאל הזה, ולאן אנחנו חותרים להגיע בעזרתו.
אנחנו בעלי הבית!
