זלדה ופרידה נפגשות ברחוב בעת טיול עם הנכדים.
"וואו" אומרת זלדה לפרידה ומרכינה את ראשה לעבר הזאטוטים, "כמה הם גדלו. בני כמה הם?"
ופרידה עונה בהצביעה על כל אחד בתורו –
"הרופא בן 3 ועורך הדין בן 5"…
כן, כן, סבתות בדור הקודם כבר החליטו עבור הנכדים את שביל החיים של כל אחד. הייתה בהן גאווה על מי שהיה בוחר במקצוע שגורם לו להיחשב "חכם".
האימהות, לעומתן, היו משוויצות בחוכמתו של הילד, כבר מהשנייה הראשונה שהוא פתח את העיניים לאחר הלידה.
"נכון שהוא ילד חכם במיוחד?" הן שואלות את כולם ובטוחות שאכן כך הוא הדבר.
ובכן, היום המחקר תומך באימהות. תינוקות הם הרבה יותר חכמים ממה שחשבנו עד כה!
פרופסור אליסון גופניק מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מתמחה בפסיכולוגיה ופילוסופיה, ומחברת הספר "התינוק הפילוסופי" ("The Philosophical Baby"), ו "המדען שבעריסה" ("The Scientist in the Crib").
בראיון מיוחד למחלקת המדע של ה CNN באוקטובר האחרון, מספרת אליסון שבמהלך 30 השנים האחרונות אנו נחשפים לתגלית שתינוקות וילדים קטנים יודעים ולומדים הרבה יותר ממה שחשבנו שהם מסוגלים.
ז'אן פיאז'ה, התיאורטיקן הידוע של התפתחות הילד טען שילדים מתנהלים בעולם של אי היגיון, חוסר מוסריות, ומבלים בעולם פנימי דמיוני משלהם ללא קשר רב למציאות החיצונית. הוא טען שהם אינם מסוגלים להבין קשר בין סיבה ותוצאה או בין מעשיהם לבין השלכותיהם המציאותיות, וכן שהם לא מבינים את נקודת מבטו של האחר.
טכניקות מחקריות שהתפתחו מאז מוכיחות כיום שאפילו תינוקות קטנטנים יודעים המון על חפצים, אנשים ושפה. יש להם יכולות למידה נסתרות משלהם שהינן אינטליגנטיות ועוצמתיות לא פחות משיטות הלמידה המוכרות, אפילו של המדען החכם ביותר.
מסתבר שתינוקות מבצעים בראשם ניתוחים סטטיסטים בלתי מודעים, ושאם חוקרים את החוקיות של המשחקים שלהם, רואים שהיא דומה לחוקיות של ניסוי מדעי. בדומה לכל מדען, הם לומדים מניסוי, טעייה והסקת מסקנות באופן מרשים.
המחקר של גופניק, מדגים זאת על היכולת לאמץ את נקודת מבטו של האחר:
אחד מהאתגרים האנושיים המורכבים יותר הינה היכולת להבין מה רוצה, חושב או מרגיש האחר. גם למבוגרים המשימה הזו קשה פעמים רבות, והיא נעשית מאתגרת יותר במיוחד כאשר רצונו של האחר שונה מרצוננו האישי.
עד כה סברו פסיכולוגים שילדים אינם מסוגלים לאמץ את נקודת מבטו של האחר, עד שהם מגיעים לגיל 8 בערך. גופניק הראתה שלא כך הוא הדבר.
במחקרה, היא נתנה לילדים בני 15- 18 חודשים שתי קערות- אחת מלאה בברוקלי חי, ואחת מלאה בקרקרים.
ברור לחלוטין שילדים יעדיפו את הקרקרים בעלי צורות דג, על פני אכילת ברוקולי חי.
גופניק ישבה מול הילד, וטעמה מכל אחת מהקערות, תוך שהיא עושה בכל פעם פרצוף אחר- פעם פרצוף נגעל, ופעם פרצוף של הנאה ושימחה.
לאחר מכן, היא הגישה לתינוקות שוב את שתי הקערות, פרשה את ידה וביקשה מהם לתת לה מעט.
מסתבר שהילדים בני 18 חודש – שכמעט לא מדברים ובקושי למדו ללכת, הציעו לגופניק תמיד את המאכל שהיא אהבה, כלומר- כשהיא עשתה פרצוף שמח על הקרקרים ונגעל על הברוקולי, הם הציעו לה קרקרים, וכשהיא עשתה פרצוף נגעל על הקרקרים ושמח על הברוקולי, הם הציעו לה ברוקולי.
כלומר, הקטנטנים הללו הבינו שהאדם שמולם הוא בעל הסתכלות שונה משלהם על העולם, או לפחות חושב אחרת מהם על הברוקולי שמולם, והם עזרו לה להשיג את מה שהיא רצתה. הם התאימו את עצמם לתפיסת עולמה של גופניק – במקרה זה, בנוגע לברוקולי.
התינוקות בני 15 החודשים, לעומתם, תמיד הציעו לגופניק קרקרים, ללא קשר לפרצוף שהיא עשתה כשטעמה אותם מולם.
עובדה זו מגלה לנו משהו מרתק- בשלושה חודשים- בין גיל 15 חודש לגיל 18 חודש, ילד לומד את העובדה המשמעותית הזו אודות הטבע האנושי!
מחקרים אחרים בתחום הראו שאת היכולת הזו הם רוכשים הודות למשחקיהם היומיומיים והניתוחים שהם מסיקים בראשם.
מה שהביא חוקרים לחקר פעילות מוחית בתינוקות הייתה השאלה איך ייתכן שיכולות אנושיות נבדלות כל כך מיכולות של קופים, כאשר אנו למעשה כל כך דומים להם מבחינה גנטית.
חוקרי אבולוציה סוברים שאחד הגורמים למגוון היכולות האנושיות שמבדילות אותנו מבני דודינו השימפנזים, היא הילדות הארוכה שיש אצל בני אדם.
מסתבר שאת מירב היכולות האנושיות אנו לומדים בילדות, ותקופה זו היא שמעצבת מכל הבחינות את האדם שנהפוך להיות. עד היום חשבו שזה בעיקר מבחינה רגשית והתפתחותית. היום יודעים שזה גם מבחינה מוחית, אינטלקטואלית.
כאשר הורים ומוסדות חינוך שומעים עד כמה תינוקות מסוגלים ללמוד, הם מסיקים שהפתרון הוא לרוץ לחנות הצעצועים הקרובה ולקנות את המשחק המורכב והמשוכלל ביותר בחנות. הורים מכלים היום מאות שקלים על משחקים "מעשירים" או "חינוכיים" שהם מקווים שיקדמו את ילדיהם.
בבתי הספר הורים לוחצים על המורים להפוך את תוכנית הלימודים לכמה שיותר אקדמאית, כלומר- כזו שמכילה יותר לימוד תיאורטי ושיעורי בית מאתגרים, וכמה שפחות זמן לשחק בחוץ במשחקי ילדים, ובהעמדות פנים (למשל משחק "שוטרים וגנבים" בו כל ילד מאמץ תפקיד נבחר ומעמיד פנים שהוא אכן שוטר או גנב).
אבל המדענים והחוקרים אומרים שצעדים כאלו הינם שגויים!
מסתבר, אומרת גופניק, שמשחקים מתוחכמים הם לא מה שבהכרח יעשה את הילד שלכם חכם יותר. משחקים מסורתיים פשוטים, בסביבה בטוחה ובשיתוף עם האנשים שאוהבים ודואגים להם, עושים את העבודה הרבה יותר טוב עבור התפתחותם של ילדים אלו.
חשוב מאד לאפשר לילדים לגלות את העולם דרך משחקיהם היומיומיים והסקת המסקנות הטבעית של מוחם.
