כשאומרים לכם בייבי בום, אתם בטח חושבים על הזמן שאחרי מלחמת העולם השנייה- שנולדו בה המון תינוקות בתקופת זמן נתונה ( 1943- 1960). מה תגידו אם אומר לכם שגם בדור הזה שלנו יש בייבי בום- הרבה יותר משמעותי: בייבי בום של גאונים!
יותר מאי פעם אנחנו רואים היום ילדים שנולדים עם כשרון בלתי טבעי לגילם ומפגינים אותו בגילאים אבסורדים כמו שנתיים, שלוש וארבע. אם תשוטטו ביוטיוב תמצאו ילדים בני שלוש מנגנים על כינורות ומנצחים עם סימפוניות, ילדות בנות שש שמופיעות בבית הלבן ומכונות ה"מוצארט הבא" וילדות בנות שנתיים שעוד לא מגיעות לקלידים על אף שהם עומדות על כיסא הפסנתר, שמראות כישורי הלחנה מדהימים.
אחרי כאלו מחזות אתם בוודאי אומרים לעצמכם- "נו, נו…זה גנטי. או שיש לך את זה או שלא. ואם לי אין את זה, אין לי סיכוי".
מי שיענה לכם על זה הוא דויד שאנק, שהוציא ב 2010 ספר על הגאון שבכל אחד מאיתנו. הוא יגיד לכם שאם אתם חושבים שבשביל להיות גאון צריך להיוולד כזה, אז אתם טועים בגדול. אמנם זה אבסורד לחשוב שכל אחד יכול להפוך להיות כל דבר שהוא רוצה, אבל מצד שני זה עוד יותר אבסורדי להניח שהבינוניות היא מה שמקובע אצל רובינו.
המחקרים מגבים את הטענה שלו. היום יודעים שגנים זה לא הכול. לא כל מה שכתוב לך בגנים יבוא לידי ביטוי. גנים "מופעלים" ו"מכובים" כל הזמן, בהתאם לאינטראקציה שלהם עם מרכיבים נוספים באדם, למשל- הסביבה שבה הוא חי. זו טענה של חוקרים רבים, ביניהם פרופסור מיכאל מינאי מאוניברסיטת קנדה- גנים הם הפוטנציאל, לא התוצאה בשטח.
מסתבר שכל מה שאנו- האישיות האינטליגנציה והיכולות שלנו, הם תוצאה של תהליך התפתחותי, והם נקבעים לפי החיים שאנו מנהלים. מה שכתוב לנו בגנים יכול להוביל אותנו לכמה כיוונים של התפתחות. הכיוון הסופי שמתרחש הוא תוצאה של אורח חיינו והסביבה שבחרנו.
כמובן שכיווני ההתפתחות מוגבלים- לא כל אחד יכול להיות מייקל ג'קסון. בזכות הגנים, רק "מייקל ג'קסון" קטן יכול להפוך להיות ה- מייקל ג'קסון. אבל זה לא חובה שהוא יצא כזה. הוא יכול להפוך למישהו אחר לגמרי עם יכולות אחרות לגמרי. עתידו המוזיקלי לא חרוט לו בגנים באופן שמונע ממנו בחירה חופשית.
זה רעיון שדי קשה לבלוע. המיתוס עד עכשיו היה שאנחנו יורשים כמות קבועה של אינטליגנציה מהורינו וגורל רובינו נקבע להיות בינוניים מבחינה שכלית. אך פתאום מסתבר שאנחנו יכולים לגרום לעצמינו להיות חכמים יותר או מוכשרים יותר (או שניהם גם יחד).
הרעיון הזה עלה אצל החוקרים כתוצאה משתי תצפיות חשובות. הראשונה הייתה על נהגי מוניות בלונדון. לונדון ידועה בתור אחת מהערים המסובכות ביותר בעולם לנווט בה, והמחקר הזה בוצע בשנת 1999- עידן שבו GPS היה רחוק מלהיות נחלתו של כל רכב. נהגי המוניות, ששלטו היטב ברחובותיה של לונדון, נידבו את מוחם לסריקה. החוקרת אלינור מגוויאר השוותה את סריקות המוח של נהגי המוניות לסריקות מוח של אנשים שאינם נהגי מונית, ומצאה שלנהגי המוניות בלונדון היה היפוקמפוס גדול יותר. היפוקמפוס הוא האזור המוחי שקשור לזיכרון מרחבי ולכן מעורב ביותר במשימות ניווט.
יותר מכך, היא מצאה שככל שהנהג היה מנוסה יותר (יותר שנים על הכביש), ההיפוקמפוס שלו היה גדול יותר. ממצאים כאלו נמצאו גם במוחם של נגני כינור, קוראי כתב ברייל, מאסטרים במדיטציה, ואנשים שהתאוששו משבץ. בכולם נמצא שככל שהם תרגלו את היכולת שבה הם התמחו, ככה גדלו במוחם האזורים שהיו אחראיים עליה, ולכן גם המקצועיות שלהם בנושא זה עלתה.
כלומר- כדי להיות מוכשר יותר צריך להתאמן יותר. מוכר לכם ממה שאמרו לכם המורים בבית הספר? הם צדקו. המוח מתאים את עצמו לדרישות שאנו מציבים לו.
זה נוגע גם ל IQ– עוד מיתוס שנשבור לכם עכשיו. רובינו נוטים לחשוב ש IQ הוא דבר קבוע שאתה נולד איתו והוא נשאר הציון שלך לכל החיים. מסתבר שאלפרד בינט- זה שהמציא את מבחני ה IQ בכבודו ובעצמו חושב אחרת:
IQ הוא דבר גמיש שניתן לשפר ולהעלות!
גם חוקרי כישרונות מסכימים איתו. הם מצאו שאלו שהגיעו להישגים גבוהים באקדמיה הם לא בהכרח "גאונים" מלידה. הם לא נולדו יותר חכמים מאחרים. הם פשוט עבדו מאד קשה. מה הם עשו? הם תרגלו את המוח שלהם וכך הצליחו למצות ממנו יותר. ככה הם נעשו חכמים יותר עם התקדמות הלימודים.
התצפית השנייה והחשובה מאד לעניינינו הייתה זו שמצא ג'יימס פלין מאוניברסיטת אוטגו בניו-זילנד. הוא מצא שממוצע ציוני ה IQ באוכלוסיה עלה במהלך העשורים האחרונים.לאחר בדיקה מדוקדקת הוא הסביר שזה קרה בגלל שהתרבות עצמה הפכה מורכבת ומגוונת יותר מבחינת הגירויים שהיא מציעה לנו, והמקומות אליהם היא גורמת לנו לשאוף להגיע.
במילים אחרות- כולנו נעשינו חכמים יותר בדור האחרון!
מה זה אומר? שזה אפשרי להפוך להיות חכם יותר!
ואכן, סטודנטים שהאמינו שאינטליגנציה היא דבר נרכש וגמיש ולא קבוע מראש מהלידה, היו יותר שאפתנים לרכוש ידע בלימודים ונמצא שהם אכן יותר הצליחו בהשוואה לאחרים. הכול כי הם האמינו שהם יכולים לקבל יותר מהמוח שלהם! והתרבות סיפקה להם את הטיפים איך לעשות את זה.
זו גם הסיבה לכך שאצנים, שחיינים, רוכבי אופניים, שחקני שחמט ועוד רבים, טובים יותר בדור הזה בהשוואה לדורות קודמים. בדורות ההם מי שהיה טוב, פשוט היה כזה, ולא ממש ידע להסביר למה הוא טוב ואיך הוא עושה את זה. היו לו שיטות אינטואיטיביות משלו, ומי שרצה להיות כזה- לא היו לו שיטות ללמוד זאת. היום, לאחר שהמדע פרץ לחקר הכישרון במוח- הוא נותן לנו טיפים איך להיות חכמים יותר.
נו, אז איך להיות חכמים יותר?
תרגלו את המוח שלכם בתחום שבו אתם רוצים להפוך למקצוענים או בכל תחום שאתם מעלים בדעתכם. תגרמו לגלגלים האפורים בראשכם לחרוק ולהעלות אדים, עד שבסוף זה יהפוך להרגל. בעבודתי במכון 'גלים' גיליתי שאפשר לעזור לתהליך הזה ולהביא את המוח שלך למצב שאתה בוחר. צלילים מיוחדים שמתאימים לתדר של גלי המוח יכולים ממש לגרום לך להיות מרוכז יותר, מדיטטבי יותר (כלומר- משפר את יכולות המדיטציה שלך), יצירתי יותר ועוד. הרעיון הוא לעזור לך להגיע לשם אך לא לעשות בשבילך את העבודה! הצלילים הללו מציגים למוח שלך את המצב החדש אליו אתה מעוניין להגיע, ואחר כך- כמו שכבר הזכרתי- המוח לומד לבד ומתאים את עצמו למטרה שהצבת לו.
יש עוד שיטות רבות שמותר לנסות בבית. גם כשאתם פותרים סודוקו או מצחצחים שיניים ביד שמאל במקום ביד ימין (לימניים שבינינו), אתם מלמדים את המוח שלכם משהו חדש וגורמים לו להתאמץ. כל תרגול חשיבתי של המוח משפר את היכולות השכליות שלכם בהרבה תחומים אחרים שלא בהכרח קשורים ישירות למה שתרגלתם. ובנוסף מחקרים הראו שככל שמתרגלים יותר את המוח ולאורך יותר שנים, ניתן לדחות את הופעת מחלת האלצהיימר…
אז קדימה- לדרך. צאו לתרגל את המוח!
