כשחושבים על זה לרגע, כל מה שידענו עד היום על פיהוק הוא שזה סימן שאני עייף או ממש משועמם. חלק סברו שאולי דרך פיהוק אנחנו מכניסים יותר חמצן לגוף, שבעת עייפות רמתו נמוכה. אבל זה היה הכול.
מחקר חדש (ספטמבר) מצא שפיהוק זו הדרך של המוח לקרר את עצמו!
חוקר מקורי במיוחד עוסק בחקר הפיהוק בעולם החי ועכשיו גם בבני אדם, ולאור הממצאים האחרונים שלו, מאד ייתכן שפיהוק הוא גם סימן ל"חמומי- מוח" פשוטו כמשמעו…
אנדרו גאלופ מאוניברסיטת פרינסטון, לקח 160 נבדקים מאריזונה, ובדק את כמות הפיהוקים שלהם בקיץ ובחורף. הייתה לו סברה שלפיהוק יש תפקיד בוויסות טמפרטורת המוח. הוא טען שכאשר המוח מתחמם יתר על המידה, הוא צריך למצוא דרך לקרר את עצמו, ולדעתו אחת הדרכים בהן המוח עושה זאת היא פיהוק. בספטמבר 2010, לפני שנה בדיוק, הוכיח גאלופ את התיאוריה שלו על חולדות מעבדה. הוא מצא שטמפרטורת המוח של חולדות יורדת לאחר שהן מפהקות.
השנה הוא החליט לבדוק זאת בבני אדם. הוא החליט להשוות תדירות של פיהוקים בעונות שונות של השנה.
במחקר שלו שפורסם ב Frontiers in Evolutionary Neuroscience הוא מצא שנבדקים פיהקו יותר בחורף, מאשר בקיץ. כך הסיק שפיהוק אכן בעל תפקיד בקירור המוח.
התיאוריה שלו נקראת "התיאוריה הטרמו-רגולטורית של הפיהוק", והיא טוענת שמה שגורם לאדם לפהק הוא עליה בחום המוח שלו.
כיצד?
בחורף, האוויר בסביבה קר יותר מטמפרטורת הגוף. לכן, כאשר אנו מפהקים, אנו מכניסים לגופינו אוויר קר שמסייע בהורדת טמפרטורת המוח. בקיץ, לעומת זאת, פיהוק אינו יעיל כיוון שהאוויר בחוץ חם כמעט כמו חום הגוף.
גאלופ הוא הראשון שהראה בבני אדם שתדירות הפיהוקים משתנה לפי עונות.
אז איך בעצם פיהוק מוריד את חום המוח?
אפקט הקירור המוחי הוא כנראה כתוצאה מעליה בזרימת הדם במוח. ואיך המוח גורם לעליה בזרימת הדם? הוא יוצר את תנועת הפיהוק- מתיחה של הלסת, יחד עם שאיפת אוויר קר יותר מהסביבה, מעלה את זרימת הדם במוח ובכך מקררת אותו.
כלומר, לפיהוק יש שני מרכיבים חשובים:
- אחד, הוא מותח את הלסת, וזה מזרים יותר דם למוח ובכך מקרר אותו,
- והשני- כאשר האוויר בחוץ קר, הפיהוק מקרר את המוח גם בזכות האוויר הקר שנכנס לגוף.
אם כבר מדברים על כך שמתיחת הלסת מקררת את המוח, נזכיר כאן ממצא ישן בעל מסר חשוב: החוקרים זיונק ואינגהרט מצאו בעבר שחיוך מוריד את טמפרטורת המוח באזורים מסוימים וכך גורם לנו לחוש טוב יותר. כלומר- גם חיוך מלאכותי יכול לעשות אותך שמח. הממצא הזה אומר למעשה שעצם הפעולה הפיזית של חיוך- שהוא הפעלת שרירי פנים מסוימים, גורמת לזרימת דם מוגברת לאזורי מוח מסוימים, ובכך מקררת אותו ועושה לנו טוב.
אולי עכשיו אפשר יותר להבין את הפסוק "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"- אתה יכול להחליט להיות שמח!
אז למעשה, על פי מחקרו של גאלופ, עונת השנה היא שקובעת האם יהיה יעיל לפהק או לא, כי יעילות הפיהוק, כאמור, תלויה בחום האוויר בסביבה שאותו אנו שואפים אל קרבינו בעת פיהוק. גאלופ מדד את תדירות הפיהוקים אצל נבדקיו, בעת שהותם בחוץ – 80 נבדקים בעונת הקיץ ו- 80 בעונת החורף באריזונה. הקיץ באריזונה מספק חום סביבתי שדומה מאד לטמפרטורת הגוף.
ואיך הוא עקב אחרי הפיהוקים שלהם?
בעקבות הממצא המוכר, שפיהוק הוא דבר מדבק- גאלופ נתן לנבדקיו לצפות בתמונות של אנשים מפהקים ובדק כמה הם פיהקו בתמורה. ואכן, נבדקים פיהקו יותר בחורף (45% לעומת 24% בלבד בקיץ).
זה היה משמעותית יותר מאשר בקיץ, אפילו לאחר שהורידו מהניתוחים הסטטיסטים את השפעת הלחות, הזמן שהנבדקים בילו בחוץ, וכמות השינה שהם ישנו בלילה שקדם. כלומר- גאלופ ווידא שכמות הפיהוקים לא קשורה לעייפות שלהם מהלילה הקודם, אלא אך ורק לעונת השנה ולעובדה שהם ראו מישהו אחר מפהק.
חשוב להדגיש שגאלופ בדק את אחוז הפיהוקים רק כשנבדקים שהו בחוץ- כלומר, חוו את האקלים של אותה העונה. מאד ייתכן שבעיצומו של הקיץ תמצאו את עצמכם מפהקים חופשי, בגלל שהייה בחדר המקורר באמצעות מזגן. זאת כיוון שאז האוויר שסביבכם קר יותר מטמפרטורת הגוף שלכם, והמוח כן יכול לנצל זאת על מנת להתקרר.
גם זמן השהייה בחוץ משפיע על כמות הפיהוקים. כמעט 40% מכל הנבדקים פיהקו במהלך חמש הדקות הראשונות לשהייתם בחוץ, ללא קשר לעונת השנה. אך- בנבדקי הקיץ, כמות הפיהוקים ירדה לפחות מ 10% מיד לאחר חמש הדקות הללו. לעומתם, אצל נבדקי החורף זה היה הפוך- ככל שהם שהו יותר זמן בחוץ- הם פיהקו יותר.
התוצאות הללו מעניינות כשלעצמן, אך עשויות גם לסייע במחלות חמורות המלוות ברמות גבוהות של פיהוקים- כמו טרשת נפוצה ואפילפסיה, שיש בהן גם הפרעות בוויסות חום הגוף. כך, רמות פיהוק מופרזות יכולות להיות סימן איבחון לבעיות בוויסות חום הגוף.
למרות כל זאת, כשאתם מפהקים, עדיין יכול להיות שאתם בסך הכול עייפים. אם זה המצב- הנה טריק שמציע מחקר חדש (ספטמבר) של ג'ניפר סטיינר שנעשה על עכברים:
פעילות גופנית נגד עייפות מוחית!
חוקרים באוניברסיטת סאות' קרולינה גילו שהתעמלות מעלה את ייצור המיטוכונדריה בתאי המוח. מיטוכונדריה הוא איבר הנשימה שמצוי בכל תא בגוף ויוצר בו אנרגיה. החוקרים משערים שהיכולת לפעול יותר ולהיות יותר אנרגטי לאחר פעילות גופנית זה הודות לייצור המוגבר של מיטוכונדריה במוח, שעושה את המוח חסין לעייפות.
ככלל, החוקרים מציינים שוב, בהמשך להטפותיהם של מדענים רבים, שפעילות גופנית יכולה להציל מפני הזדקנות מואצת, מחלות נפש, מחלות דמנציה, דיכאון ועוד.
